Buy Lithium Mine Where To Buy Femara Letrozole Red Cialis Pills Evista 60 Mg Uses Where To Buy Singulair No Prescription
Rubin Mass has 85 years of experience: qualitative and valuable publishing, since 1927 (Berlin) – and as from 1933 in Jerusalem

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם

מבט עכשווי על התורה שבכתב המביא למסקנה כי אין עוד מלבד ה'

 

על סמך הפסוק:

 וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד  (דברים ד,לט)

 

 

מאת

אורן ירון מס (אי"ם)

 

הוצאת המחבר

התחלת הכתיבה: תשרי תשפ"א

 

הערות מקדימות

1.      שם הביאור נבחר על פי הפסוק וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד  (דברים ד,לט).

2.      להבנתיחובה עלינו להתבונן בתורה שבכתב מכל זווית אפשריתכדי לנסות להבין ממנה מהם הרעיונות הנכונים לחיים ועל החייםוזאת תוך שימוש בהיגיון של כל אחד מאתנוהיגיון שניתן לנו בצלם אלוהים שבו נבראנומבלי להסתמך על פרשנות של אחריםאין זה אומר שאין ללמוד את פרשנותם של אחריםאדרבה ואדרבהאך אין לבטל את ההיגיון שניתן לנו ואת היכולת לחדש ולהתפתח בלימוד עצמי.

 

3.      כל הנכתב הנו על דעת אי"ם ובהגיונו בלבדללא הסתמכות על פרשנים כלשהם.

 

4.      הנכתב אינו לשם הוראת הלכה למעשהאלא רק לשם הבנת התורה ברוח: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאתאֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָוְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִםהִוא:  לֵאמֹרמִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּוְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּוְנַעֲשֶׂנָּה.  וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּםהִוא:  לֵאמֹרמִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּוְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּוְנַעֲשֶׂנָּה.  כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָרמְאֹדבְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָלַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל,יא-יד).

 

   ©

כל הזכויות שמורות לאורן ירון מַס, החל מאסרו חג שמיני עצרת תשפ"א

All rights reserved to Oren Yaron Mass, 2020

050-4592010

rmass@barak.net.il

 

 

Printed in Israel

 


מבוא ל"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם"

בבואי לכתוב את החיבור "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" עומדת לנגד עיניי התורה, תורת משה, המכונה "התורה שבכתב", כספר שמאפשר לכל אדם להגות ולהבין ממנו מה נכון לחיים, מהם התהליכים שה' מעביר את בני האדם ומהי מגמת ה' ביוצרו את האדם. 

 

מהלכים רבים שאדם חווה בחייו נראים לו לא מובנים ואולי גם לא מוצדקים. רק לאחר מכן הוא מבין מדוע הוא חווה אותם, והכל לטובה. זוהי 'אצבע אלוהים' שרק לאחר זמן ניתן לו להבינה, כלומר 'וידעת היום' מה שלא יכול היה להיות מובן "אתמול" (כלומר, בעת ההתרחשות), ואילו היום האדם משבח את ה' על כך.

אין בכוונת חיבור זה לחייב אף אדם לנהוג לפיו "הלכה למעשה", אלא הכוונה היא אך ורק להציג כיצד אני מבין בהגיונִי שלי את הדרך בה ה' מלמד אותנו להבין שאין עוד אלוהים מלבדו, מאז ולעולם.

הבנתי במהלך חיי כי התורה מבטאת את תְּכָנֶיהָ במדויק ובצורה ברורה ביותר, לכל אדם, כל אחד לפי תפיסתו ויכולת הבנתו, בהתאם ל'צלם אלוהים' שזכה לו. בנוסף להוראות המעשיות ('המצוות') שעל האדם לבצע, יש הדרכות והמלצות לחיים, המלצות לעשייה והמלצות לחשיבה, המתאימות לקהלים רבים בעם, אך אינן מחייבות כל אדם. חיבור זה בא לבטא את מחשבותיי, מהם הרעיונות הראויים, על פי הבנתי מן התורה הכתובה בלבד, ללא כל השפעה (עד כמה שאני מסוגל) של ספרים אחרים, חשובים ככל שיהיו. כאילו אני נמצא במצב של התבודדות עם התורה.

כולי תקווה שהבנתי נכון את התורה, ושאיני פוגע באדם כלשהו. הנני מודה לבורא עולם שהִנחני לחשוב מחשבות משלי, כפי הצלם שבי.

כן אני מודה לאשתי גדית שאפשרה לי להתרכז במחשבותיי ולכבדן, אף אם הן שונות ממחשבותיה.

אורן ירון מַס (אי"ם),

(התחלת הכתיבה באסרו חג שמיני עצרת תשפ"א)

בראשית

 

בראשית א,א: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים: רק ה' יכול לכתוב או להכתיב בתורה את תולדות בריאת העולם, כי רק הוא לבדו היה נוכח בה. תיאור הבריאה לא מותיר ספק שאין אלוה אחר המסוגל לברוא עולם, וכי תורת האבולוציה של דרווין אינה אפשרית, אלא ה' מכוון את תהליכי הבריאה של כל הבריאה כולה. הקביעה כי וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (ב,ב) חותמת וחוסמת כל אפשרות של התפתחות הבריאה מעבר לבריאה האלוהית של שבעת הימים הראשונים. הערה: זה שהמדע היום מצליח לפתח זנים חדשים של ירקות ופירות – זה במסגרת הבריאה וה' אִפשר פיתוח זה. ה' לא אִפשר פיתוח הנעשה מעצמו. 'וידעת היום' איך נברא העולם גם כאשר אין אדם עֵד לבריאה.

 

ב,יד: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת: הפרת והחידקל יוצאים ממקום אחד, מאגם קבן בתורכיה, ושם כנראה מקומו של עדן. גדולת ה' היא שעד היום המדע לא גילה את מקומו של הגן. וידעת היום מהו מיקומו המשוער של עדן.

 

ג,יא: הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ—אָכָלְתָּ:אין אפשרות להסתיר מה', לא מעשים (אָכָלְתָּ) ולא מחשבות (מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה). 'וידעת היום' שה' יודע עליך הכל – מעשים ומחשבות.

 

ג,כא: וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר—וַיַּלְבִּשֵׁם: העור הוא החומר המשובח ביותר להכנת בגדים, לכן היום בגד מעור הוא יוקרתי. ה' עשה בגד מעור, בלי להרוג בעל חיים, וזאת גדולתו. ה' יכול לייצר עור, אדם יכול רק להשתמש בו, ולכן חייב להרוג בעלי חיים, וזה מותר לו, שהרי ה' מצווה את האדם: וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ (א,כח). השליטה (וּרְדוּ) צריכה להיות בצורה שתאפשר לו שימוש חופשי בדגים, בעופות ובכל חיה, כולל הריגתם לצורך הכנת בגד מעור. וידעת היום את חשיבות העור לתעשיה.

 

ד,יב: כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ: עבודה וניידות – הן הקללות הראשיות של עולמנו. אדם היה רוצה שלא לעבוד כדי להתפרנס ולחיות, והיה רוצה לגור במקום קבוע משל עצמו, ולא להיות נייד. קין לא ידע זאת ולא חשש מכך, אלא חשש מזה שיהרגו אותו: וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי (יג). ה' קלל את קין בדבר שיתברר היום כקללה. 'וידעת היום' מהי קללה.

 

נוח

 

ח,כב: עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ: היום אנו מבינים לשם מה ה' מספר זאת. ראה מאמרי 'קווים, כיוונים, כוונות מאברהם אבינו עד דוד המלך" (אתר 'דעת'), שבפסוק זה טמונה הבטחה לעולם הבא, ומה יהיה אופיו. תקציר: לאחר 'ימי הארץ', כלומר ימי העולם הזה, יבואו ימי 'העולם הבא', בהם לא יהיו יותר קיץ וחורף, כי קו המשווה יהיה במישור אחד עם מישור ציר סיבוב השמש, החיים יחזרו להימשך כאלף שנה כפי שהיה עד נוח, כי לא יהיו מחלות של החלפת העונות. 'וידעת היום' מה מהות עונות השנה ומה תפקידן בקיצור שנות חיי אדם.

 

יא,ח: וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר: אנשי דור הפלגה התכוונו לבנות מגדל גבוה ולגור בו כולם, מחששם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ (ד). ה' לא אפשר זאת ועל ידי כך הבינו את גדולת ה', והבינו כי יש ליישב את הארץ: וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ (ט). 'וידעת היום' מה כוחו של ה' ומה חשיבות תפוצת האדם בתבל.

 

לך לך

 

יב,י: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: ה' מביא רעב על ארץ כנען כדי שאברם יעלה ממצרים ברכוש גדול (וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם ... וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב; יג,א-ב), שלא היה זוכה לו בארץ אילולא הרעב. 'וידעת היום' מה התועלת ברעב.

 

יד,יב: וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ: הליכת לוט לשבי הביאה לברכה לאברם ולהכרה בה': בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (יט). 'וידעת היום' מה טוב בהליכה לשבי.

 

יז,יח: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: נראה שאם אברם היה יודע שמאמירה זאת יתברך ישמעאל בשנים-עשר נשיאים (הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד:  שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל; פסוק כ'), ומזה יתפתח סכסוך בין צאצאי ישמעאל ויצחק, לא היה מבקש 'לו ישמעאל יחיה לפניך', בעיקר אחרי שכבר התבשר על הולדת יצחק (טז-יז). 'וידעת היום' שכל אמירה יש לה השפעה.

 

וירא

יט,ח: אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם: אל לאדם להציע הצעה אסורה כגון הצעתו של לוט להפקיר את בנותיו לידי ההמון שצבא על ביתו. הדברים התגלגלו כך שהוא עצמו שכב עם שתי בנותיו, בגילוי עריות (לג-לו). 'וידעת היום' שאין להציע הצעות שהן מנוגדות לתורה ולאורח החיים המתוקן, שהרי העוול עלול לחזור אליך.

כא,י: וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: גירוש הגר וישמעאל נראה לאברהם כדבר רע מאד (יא), ולאחר מכן הבין כי רק כך תתקיים בו הבטחת ה' לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת (יב,ז), וה' מבהיר זאת בצורה ברורה: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (יב). 'וידעת היום' מה שלא הבנת בעת בקשתה של שרה.

כב,ב: קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק: בעת ציווי ה' את אברהם הדבר נראה בעיני המתבונן כדבר הנורא ביותר, אב יקריב את בנו יחידו. לאחר שהתברר הדבר כניסיון (וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; פסוק א') הובן כי אברהם פעל במדויק, וזכה לברכה: כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם (יז). 'וידעת היום' כי כל ציווי ישיר מאת ה', ככל שייראה הזוי ובלתי מתקבל על הדעת, הוא אמת ונכון לעשותו.

חיי שרה

כג,ח: וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר: אברהם התעקש לרכוש דווקא את שדהו של עפרון כחלקת קבר, ולא הסכים לקבור את שרה ב"מבחר קברינו" (ו), כי בעקבות המדידות שערך בארץ כאשר הלך בה לאורכה ולרוחבה (יג,יז) הבין שדווקא שדה עפרון נמצא על הקו הנמתח מעדן דרך הר המוריה באזימות 23.5 מעלות (ראה מאמרי באתר 'דעת': "קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו עד דוד המלך"), ובזה התווה את קו הצפון העתידי, או את קו התפילה העתידי בין שמיים לארץ. 'וידעת היום' מדוע התעקש אברהם על רכישת שדה עפרון דווקא. 

 

 תולדות

כה,כב: וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי: שאלתה של רבקה מדוע היא צריכה לסבול, נפתרת עם הבטחת ה': וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (כג) והתגברות יעקב על עשו, הן בענין רכישת הבכורה (לד), השגת ברכת אב (כז,כז), הבריחה לארץ בני קדם (כט,א), החזרה מלבן תוך התחמקות מעשו (לג,יד). 'וידעת היום' מדוע סבלה רבקה בהריונה. המאבק החל בהריון, עשו התגבר ו'רב' על יעקב, ומזה יצא שיעקב גבר.

כו,א: וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם: הרעב נועד להעניק ליצחק עושר רב (וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד; יג), ולפרסם שם ה' (רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ ; כח). 'וידעת היום' מדוע ה' הביא רעב בארץ, גם בתקופת יצחק. הכתוב מדגיש מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, כי גם אברהם יצא מהרעב ברכוש גדול: וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (יג,ב).

כו,לה: וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק, וּלְרִבְקָה: מורת רוח הורי עשו ממעשיו (נשיאת שתי נשים חיתיות) גרמו לתהליך שונה אצל יצחק ורבקה. יצחק ניסה לברך ולחזק בכך את עשיו ורבקה ניסתה להעצים את יעקב על פני עשו. התוצאה הסופית היא שיעקב התעצם וזכה לברכת יצחק: וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם (כח,ד). 'וידעת היום' מדוע היה ליצחק ורבקה צער מעשיו. 

ויצא

כט,כה: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: אילולי רימה לבן את יעקב לא היו נולדים שמונה משבטי ישראל. מרמאות זאת נבע הכורח שיעקב ישא את אחות אשתו, אף כי אסור לשאת שתי אחיות, כי יעקב נשבע ללבן: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה (יח). מנישואיו לשתי האחיות יצאו שנים-עשר שבטי ישראל. 'וידעת היום' מדוע רימה לבן את יעקב.

ל,א: וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ: מתוך קנאת רחל היא התפללה לה' וה' נענה לה: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ (כב). 'וידעת היום' מדוע רחל הייתה עקרה, כדי לקבל את תפילתה, שלא כל אדם זוכה לכך.

לא,כג: וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים: מרדיפת לבן נבע הסכם הפרדה ושלום בין יעקב ללבן: לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה (נב). 'וידעת היום' שבעקבות רדיפת לבן, הורחקה סכנתו מיעקב ובניו לעד.

וישלח

לב,ח: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ: יראתו של יעקב הביאה לתפילתו (הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ; י"ב), לתחבולת חנופה (וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב--מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; י"ט, וכן: וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו; לג,ג), ולבסוף לפיוס בין יעקב לעשיו (וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ; לג,ד, וכן: וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח; לג,יא). 'וידעת היום' מדוע ירא יעקב מעשיו, כדי להשלים עמו ולהתפייס, ולהתחזק בברכת שררה שקיבל יעקב מאת ה': לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל (לכ,כט).

לד,ב: וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ: עינויה של דינה הביא להריגת חמור ושכם וכל הזכרים בעיר, והגויים יראו מפני יעקב: וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים, עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ, אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב (לה,ה) ולא התקיים חששו של יעקב וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי (לד,ל). אמנם יראת הגויים מיעקב ובניו באה גם כתוצאה מהיטהרות יעקב ובניו ומהטמנת אלוהי הנכר והנזמים (לה,ד), אך כנראה היראה החלה כבר מהריגת הזכרים בעיר שכם. 'וידעת היום' מדוע עינה שכם בן חמור את דינה.

 לה,כב: וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל: מעשהו הפסול של ראובן גרם למעשה שהבכורה תעבור ליהודה, וממנו ייצא חוטר ישי. ישראל שמע וזכר וביום צוותו את בניו לפני מותו הזכיר את חטא ראובן פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה (מט,ד), ואז קבע שיהודה ינהיג את אחיו והם ישתחוו לו: יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ (מט,ח). מצאצאי יהודה נולד ישי וממנו דוד וממנו עתיד לצאת המלך השיח: וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה (ישעיהו יא,א). 'וידעת היום' מדוע ראובן שכב את בלהה.

 

וישב

לז,ג: וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ: מדוע מכונה יוסף 'בן זקונים', הרי בנימין היה קטן ממנו? מתברר שיוסף הוא זה שדאג ליעקב בזקנותו, הביאו למצרים וכלכל אותו במשך 17 שנה (מגיל 130 עד 147) כמספר השנים שיעקב כלכל את יוסף (ב). 'וידעת היום' שיעקב צפה שמבין כל בניו, כולל בנימין, יוסף הוא זה שיסעד אותו בזקנותו ומכנה אותו כבר עתה 'בן זקונים'. זה גם מסביר את העובדה שיעקב מאן להתנחם על 'מותו' של יוסף (וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם; לז, לה), כי זה סתר את הצפי שלו שיוסף הוא 'בן הזקונים'.

לז,כז: וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה: השלכת יוסף לבור גרמה בסופו של דבר שהוא היה משנה למלך מצרים וכך הציל את כל משפחתו מרעב. אילולי היה מושלך לבור, לא היו המדינים מושכים אותו מהבור ומוכרים לישמעאלים, וכל מה שקרה בהמשך לא היה קורה, ויוסף לא היה יכול להציל את משפחתו בהיותו משנה למלך מצרים. 'וידעת היום' מדוע יוסף הושלך לבור.

לח,כו: וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי: אילולי חטא ואחר כך הודה יהודה בצדקת תמר לא היה נעשה מנהיג לאחיו, שממנו ייצא חוטר לבית ישי. עצם העובדה שיהודה הרשה לעצמו להודות שתמר צדקה ממנו, ואירועים נוספים (אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ--מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ ; מג,ט; וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי ; מד,יח) גרמה ליעקב למנותו כראש אחיו (אתה יודוך אחיך; מט,ח). 'וידעת היום' מדוע חטא יהודה.


מקץ

 

מא,ל: וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: כתוצאה מרעב זה ירדו בני ישראל לגלות מצרים, כדי לקיים את 'ברית בין הבתרים' ולצאת משם עם תורה, מעבדות לחירות ולעצמאות בארץ. 'וידעת היום' מדוע הביא ה' רעב על מצרים והארצות שסביבה.

מא,נד: וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף: תחילת שנות הרעב הביאו להתבססות שלטונו של יוסף, כי בעת הזאת הוכח שפתרונו את חלום פרעה היה אמתי. 'וידעת היום' מדוע החלו שבע שנות רעב.

מב,ז: וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת: התנכרותו של יוסף גרמה לאחים להתחרט על מעשיהם ('אבל אשמים אנחנו') עד כדי נטילת אחריות של יהודה וערבותו ליעקב: אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ--מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ (מג,ט). 'וידעת היום' מדוע התנכר אליהם יוסף.

מג,א: וְהָרָעָב, כָּבֵד בָּאָרֶץ: כתוצאה מכובד הרעב הסכים יעקב להורדת בנימין למצרים ולהתקדמות לעבר הגלות, 'ירידה צורך עלייה'. 'וידעת היום' מדוע היה רעב כבד בארץ.

מז,ל-לא: וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ: יעקב לא מסתפק בהבטחת יוסף, אלא משביע אותו שיקברנו בקברי אבותיו, ובכך למעשה מלמדו שמותר להשביע את משפחתו ועמו ולצוותם לאחר המוות. כך עשה גם יוסף לפני מותו: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה (נ,כה). כאשר ציווה את בניו לקברו בקברי אבותיו (מט,כט-לב) לא השביע אותם, אלא ציווה בלבד, לכן גם לא מסופר שקברו את בניו בארץ ישראל או העלו את עצמותיהם לאחר יציאתם ממצרים, אלא על יוסף בלבד: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יג, יט). 'וידעת היום' מדוע השביע יעקב את יוסף.

נ,טו: וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: האחים הציפו בעיה מצפונית שלוותה אותם מאז מכירת יוסף לעבד, בעיה שלא נמוגה גם לאחר כל הטוב שנעשה להם במשך 17 שנות חיי יעקב במצרים, ונשארה 'ברקע' מבלי שדברו עליה. הצפת הבעיה ישירות מול יוסף, בכיו ותשובתו של יוסף אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם (כא) אפשרה יחסים תקינים בין כל האחים במשך כל 54 שנותיו של יוסף (יוסף מתוודע אל אחיו בגיל 39, ועוד 17 שנות חיי יעקב במצרים = 56, והוא נפטר בן 110, כלומר לאחר 54 שנים משיחתו עם האחים), ואף לאחריהם, עד לנשיאת עצמותיו על ידי משה (שמות יג,יט). 'וידעת היום' מדוע האחים באו ליוסף והציעו עצמם לעבדים לו (יח).

 

שמות

שמות א,יא: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם: עינוי בני ישראל ופגיעה בכספם ('וישימו עליו שרי מיסים') הביא בסופו של דבר ליציאה ממצרים ברכוש גדול: וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם (יב,לו). 'וידעת היום' מדוע גרם ה' למצרים לענות את בני ישראל במיסים ובעבודת פרך.

א,כב: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן: גזירת השלכת הבנים ליאור הביאה בסופו של תהליך שארך 80 שנה, למינוי משה למנהיג עם ישראל ולהוצאת העם ממצרים. 'וידעת היום' מדוע גזר פרעה על השלכת הבנים ליאור.

 

וארא

שמות ו,ט: וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: משה אמנם התלונן לה': הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה (יב), אך ה' העביר את העם תהליך שבסופו העם עשה כדבר משה: וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ (יב,כח), וכן האמין בו: וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ (יד,לא). 'וידעת היום' מדוע לא שמע העם אל משה בראשית התהליך של יציאת מצרים.

ז,כב: וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם: פרעה התעקש לא לשלוח את העם כדבר משה ואהרן, כדי שבסוף התהליך הוא יודה בגדלות ה': וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים (ט,כז), וכן: וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם  (י,טז), ואף יגיע למעשה: וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, (יג,יז). 'וידעת היום' מדוע חזק לב פרעה לבלתי שמוע למשה ולאהרן.

 

בא

יב,מ: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: גזירת הגלות הייתה ל 400 שנה בלבד (וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; בראשית טו,יג), אם כן מדוע נשארו במצרים 430 שנה? לפי הבנתי (ראה ביאור "תורה ככתבה" לבראשית כט,א), יעקב ברח מעשו ל"ארץ בני קדם" כלומר לבן דודו קדמה בן ישמעאל, אשר ישב במצרים (וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁוּרָה; בראשית כה,יח), ולאחר 38 שנה עזב אותו והלך ללבן בחרן, אליו הגיע בגיל 78. יוסף נולד כאשר יעקב היה בן 91 (שהרי כאשר היה יוסף בן 39, יעקב היה בן 130, כלומר ההפרש ביניהם הוא 91 שנה). יוסף נמכר לעבד כאשר היה בן 17, כלומר בשנתו ה- 108 של יעקב, כלומר לאחר הפסקה של 30 שנה מעת עזיבת יעקב את מצרים (מגיל 78 עד גיל 108), ואלו הן 30 השנים היתרות שבני ישראל ישבו במצרים, כדי להשלים 400 שנות גלות לפי הגזירה ב"ברית בין הבתרים". עוד אפשר ללמוד מהביטוי וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (פסוק מ"א), שעזיבת יעקב את קדמה ומכירת יוסף למצרים היו באותו תאריך. כדי להשלים בדיוק 30 שנה, אפשר להעריך שהתאריך הוא ט"ו בניסן. 'וידעת היום' מדוע ישבו ישראל במצרים 430 שנה ולא 400 שנה.

 

בשלח

יד,י: וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: רדיפת מצרים אחרי בני ישראל גרמה לכך שישראל צעק אל ה', וה' נענה בנס קריעת ים סוף וטביעת הצבא המצרי בים: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא- נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד (כח). 'וידעת היום' מדוע אִפשר ה' את רדיפת המצרים ויראת בני ישראל מפניהם.

טז,ב: וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל: תלונות בני ישראל על חוסר מים, לחם ובשר הביאו את ה' להעניק להם את מים (וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; טו,כה), בשר (וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; טז,יג) ולחם (וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל ... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה; טז, יד-טו). בני ישראל קבלו הבטחה מאת ה' שידאג לפרנסם, ובימי שישי יתן להם לחם ליומיים: עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם (כט). 'וידעת היום' מדוע התלוננו בני ישראל, ובכך זכו להבטחת פרנסה מאת ה'.

 

 יתרו

יח,ב: וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ: משה סבר שצפורה היא גרושתו, מאחר ששילח אותה לבית אביה, מיד לאחר שכרתה את מילת בנה אליעזר (ד,כה), שהרי משה ממשיך לבד למצרים: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה (ד,כז), לקראת משה ולא לקראת משה וצפורה. בא יתרו וקובע שהיא עדיין אשתו, וכי הוא, יתרו, עדיין חותנו (ו). יתרו מדגיש 12 פעמים בפרק י"ח שהוא חותנו. משה מקבל את קביעתו של יתרו: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ (ח). אף כי לא נכתב זאת בבירור, נראה שצפורה וילדיה נשארים עם משה, כי כתוב שיתרו חזר לארצו (כז) ולא מסופר שצפורה חזרה עמו. 'וידעת היום' מדוע מוזכר 12 פעמים שיתרו הוא חותנו של משה.

יט,טז: וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: חרדת העם הביאה את העם להאמין בה' ובמשה: וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (ט), ולקבל את עשרת הדברות ישירות מאת ה'. אכן לאחר קבלת הדברות אומר העם למשה: דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה (טו), ומשה מרגיע את העם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ (טז). 'וידעת היום' מדוע העם חרד, כדי לקבל עליו באמונה את ה' ואת משה.

משפטים

כא,א: וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם: המשפטים הם חוקים הנקבעים לפי העם כהצעה ולא כחובה. המילה 'תשים' מורה על הצעה ולא חיוב ומצוה. אכן, רוב ה'משפטים' המפורטים להלן מפסןק ב' ואילך אינם רלוונטים לחיינו היום, מה שמורה כי ה'משפטים' אינם חיוב לדורות אלא הצעה לחיים. מסתתרת כאן הוראה לשים בכל דןר ודור משפטים רלוונטים לאותו דור. 'וידעת היום' מדוע שָֹמים את המשפטים ואין מצווים אותם.

 תרומה

כה,י: וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ: ה' דייק במידות של הארון ויתר כלי המשכן כדי להתאימם ללוחות העדות, שהיו מאבן חלולה בגודל של כ 1.25/0.75/0.75 מטר. משה עולה אל ההר: וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר ... וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה (כד,טו-יח), ובמשך 40 יום ה' מלמדו מה יהיו כלי המשכן ואיך הם נראים: כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו (כה,ט), וציווי ראשון הוא הכנת הארון (כה,י), ומטרת מידותיו המדויקות היא כדי: וְנָתַתָּ, אֶל-הָאָרֹן--אֵת, הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן, אֵלֶיךָ (כה,טז). ודאי מידות הארון צריכות להיות תואמות את הלוחות: וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן (לא,יח), וגם הלוחות השניים היו באותה מידה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים (לד,א). משקל אבן בזלת / שיש / גרניט  הוא כ 1800 ק"ג למ"ק, והארון הוא בנפח של כ 0.7 מ"ק, כלומר המשקל של הלוחות, התואמות כאמור את הארון אמור להיות כ 1260 ק"ג, שהוא כמובן משקל שאף אדם לא מסוגל לשאת, גם האבן הקלה ביותר – אבן גיר רכה, משקלה 375 ק"ג לטון, כלומר 0.7 מ"ט משקלו כ 260 ק"ג, וגם זה אדם לא מסוגל לשאת. מכאן שיש לחשוב שלוחות האבן שקיבל משה היו חלולים, לכן צווה משה 'פסול לך', ואז היו שני לוחות בגודל קצת פחות מ 1.25/0.75/0.75 מ', ויש אפשרות לכתוב עליהם משני הצדדים, כי יש להם עובי של כ 37 ס"מ כל לוח. אני מניח שיתר כלי המשכן נתנו למשה בדיוק, כדי להתאימם לכלים שה' הראה לו בהר. 'וידעת היום' מדוע דייק ה' במידות כלי המשכן.

 תצוה

כט,ט: וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה, לְחֻקַּת עוֹלָם: תפקידם של בגדי כהונה מוגדרים "לכבוד ולתפארת": וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת (כח,ב), וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (כח,מ); מדוע הבגדים הם לכבוד ולתפארת ולא סתם ללבוש? והתורה מגלה כאן שהלבוש הזה הועד לכבד את עובדי בית המקדש ולפאר את ה' בעצם עבודתם - 'כהונה לחוקת עולם', שהבגד ישמש לעולם לעבודת הכהנים. 'וידעת היום' מדוע בגדי הכהונה הם 'לכבוד ולתפארת'.