Rubin Mass has 85 years of experience: qualitative and valuable publishing, since 1927 (Berlin) – and as from 1933 in Jerusalem

לקט מביאור אברבנאל לתורה

 מתוך ויקיפדיה:

רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל  (1508-1437), היה מדינאי יהודיפילוסוףמיסטיקןפרשן מקרא וכלכלןממנהיגי היהודים בחצי האי האיברישנודע בפירושו על התורה והנביאים ובתפקידיו כשר האוצר של כמה ממלכות באירופהפורטוגלקסטיליהאראגון ונאפוליניסה לפעול לביטול גזירת גירוש ספרד.

דון יצחק היה בן למשפחת אברְבֶנְאֵל (או "אַבְּרַבַנְאֵל" - הוא עצמו כתב כי שם משפחתו "אברבניאל"), משפחת אצולה יהודית-ספרדית עתיקת יומין ששורשיה נעוצים באזור ספרד ופורטוגל (חצי האי האיברי) יחוסה של המשפחה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלךיש הדורשים את משמעות השם: אָב-רָב, בֵּנ-אֵל. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודהבין בני משפחתו: אביו יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל ואחייניתו בנבנידה אברבנאלנדבנית ואשת עסקים שישבה בנאפולי.

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון שבפורטוגל לדון יהודה. הוא למד תורה מרבו המובהקרבי יוסף בן אברהם חיוןובנוסף, למד פילוסופיה אצל רבי יוסף אבן שם טוב לפי הספרים שהיו ידועים בימיו. בנערותו, חיבר את הספר "עטרת זקנים", הכולל ביאור לפרשת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" שבפרשת כי תשא. יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע, וכן על ההשגחה הפרטיתהישארות הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך נאלץ לעזוב את עבודתו הספרותית בגלל בחירתו לשר האוצר על ידי אפונסו החמישי, מלך פורטוגל (משרה אותה מילא קודם לכן אביו דון יהודה).

דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים אשר נמצאו בעיר ארזילה (Arzila) במרוקו עם כיבושה על ידי הפורטוגזים בשנת 1471הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים, עד אשר נקלטו בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתופורטוגלולכן ביקש מקלט בטולדו בספרד, מושב משפחתו בעבר, משם ניסה להסביר למלך פורטוגל ז'ואו השני את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את כל רכושו. באותה התקופה חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך, וסיים את חיבור הפירושים לספריםיהושעשופטים ושמואלבמהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא על ידי המלכים הקתוליים פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה שמינו אותו לתפקיד שר האוצר של הממלכות קסטיליה ואראגוןבתפקיד זה שרת שמונה שנים.

*********************************************

 

 

בראשית

בראשית א,ב: וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ: אברבנאל: "מהו ענין 'והארץ הייתה תוהו ובוהו'? ... שקרא 'תוהו' לחומר הראשון ו'בוהו' לצורה, ותהיה כוונת הכתוב שהיסודות הנכללים בשם ארץ בהווייתם הראשונה, היה בהם ובכל אחד מהם החומר והצורה המיניית והמבדלת כל יסוד ויסוד כפי מה שהוא ... והאופן השני, ש'תוהו ובוהו' שניהם מורים על השממון, ושבא הכתוב להודיע שהארץ שהיא כוללת ארבעת היסודות, כשנבראת הייתה שממה וחרבה, גם הייתה מכוסה ממים". אם הבנתי נכון, מי התהום יצרו את המושג תוהו, בצורה של 'בוהו' – שממון.

 

א,ו: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם: אברבנאל: "מהו עניין הרקיע ... אחרי שהיו השמיים כבר נבראים ביום הראשון? ...כדור גדול שנברא ביום הראשון שכלל בשם שמים – שאר הגלגלים המוקפים ממנו שקרא בשם 'רקיע' להיותם דבר נטוי ומרוקע". אם הבנתי נכון, הרקיע הוא חלק מהשמים.

 

א,יד: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה: אברבנאל: "למה זה נבראו המאורות ביום הרביעי, בהיות האור הראשון משמש? ... היום הראשון ייוחד לבריאת ההתחלות יש מאין בלבד, ושלא נבראו אז עמהם המאורות, כדי שלא ייחשב שבתנועותיהם יבשו המים ונתגלתה היבשה, ובאורם ובהשפעתם נתהוו הצמחים. האמנם נבראו המאורות ברביעי, מפני שהיו עתידים להתהוות בחמישי הדגים והעופות, ובשישי החיה והבהמה – וראה יתברך שהיה אור המאורות הכרחי לחיוּת הבעלי חיים והתמדתם ... האור הראשון לא היה מחמם ... לכן היו הבעלי חיים צריכים לאור המאורות". יש אור לתאורה ויש אור לחימום ויצרת החיים. מעניין.

 

א,כב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר:  פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ: אברבנאל: "למה ייחודו הדגים והעופות בברכה, ולא זכו אליה חיית השדה והבהמה? ... שהעופות והדגים אינם מולידים כשיספיק כוחם וזרעם לעשות כמותם, אבל יולידו ביצים שמהם תהיה אחר כך התולדה, לכן הוצרכו אל הברכה, כי הוא מהפלא מהביצה, אחרי הִפרדה מהמולידים תעשה בעל חי כדמות המוליד, ולא הוצרך לברך הבעלי חיים שביבשה, לפי שכוחם קרוב להולדה והנקבה תקבל בקלות צורת החי מצד כוח זרע הזכר, והנקבה תהווה אותו בשלמותו". לכל אחד נותן ה' כפי צורכו.

 

א,כו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ: אברבנאל: "למה זה נתייעץ ה' בבריאתו, מה שלא נתייעץ בבריאת שמים וארץ, הרקיע והמאורות? ... להודיע שנברא האדם בהתבוננות גדול וחכמה רבה ... לפי שנעשה בהשגחה פרטית נפלאה והתבוננות גדול". מהלך גדול – מחייב התייעצות. מעניין.

 

ב,כב-כד: וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה ... לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: אברבנאל: "מה הטענה שבעבור שהייתה חוה עצם אדם ובשרו, לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו? ... כי הנה בדורות הראשונים לא נאסרו האחיות לאחים, ולא שאר העריות, כי אם האם לבן והבת לאב ... הטביע ה' טבע בכל יוצאי חלציו של אדם שכל איש מהם כשיישא אישה יעשה כמעשה אביו הראשון ... יעזוב את אביו ואת אימו וידבק באשתו, כאילו היו בשר אחד, לזיכרון אביהם הראשון ואשתו חוה שהיו מבשר אחד". האדם מייצר אדם אחר על ידי אשתו, כפי שאדם ייצר את חוה מבשרו.

 

ו,ד: יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: אברבנאל: "מה הם בני האלוהים ומה הם בנות האדם? ...מזרע קין או מאיזה זרע שיהיה, ולא חששו בת מי הנה ... יפות מראה ... ואין ספק שהיה חטאם בזה גדול לפי שתכלית האדם הוא להשלמת נפשו ... ולזה ראוי שישתדל האדם בתכלית מה שאפשר, כשיבחר בזיווג האישה שיבקש לעצמו אישה הגונה בת טובים, כדי שתוליד בנים מוכנים לשלמות, לפי שטבע המולידים נמצא בנולדים מהם, והמידות הטובות יעברו מן האבות והאימהות לבנים".

 

 נוח

 בראשית ו,יח: וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ: אברבנאל: "לא נזכר עד הנה שכרת ה' ברית לנוח, ואיך יאמר עתה שיקיימהו? ... האל יתברך בתחילת הבריאה ... שם חוק גבול לים ... יהיה היגלות בחלק מה מהיבשה, ליישוב בעלי חיים וחיותם, שאי אפשר להם מבלעדי זה ... כמו שהם (אנשי דור המבול) הפרו את בריתי, אף אני אסלק את בריתי ואת אמונתי וחסדי מהם, ואסיר את גבול המים ושטף ועבר, אבל הברית והחסד הזה אקים אתך". ברית בראשית תקיפה לעולם.

ט,ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל: אברבנאל: " למה הרשה ה' לנוח באכילת הבשר ולא עשה כן לאדם הראשון ולא לשאר הדורות שבאו אחריו? ... כשימאו מן התיבה לא היה להם לאכול, לא עשב הארץ ולא עץ פרי, ואם היו מייחלים לאכול עד שיזרעו שדות ויטעו כרמים – ימותו ברעב, והתיר להם אכילת בשר". מעניין ופרקטי. רק לא ברור לי מה יאכלו החיות הלא-טורפות עד שיצמחו עשבים ופירות.

 ט,כב-כה: וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ ... וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: אברבנאל: "אם היה שחם חטא בכבוד אביו כמו בהעיד הכתוב, למה זה נתקלל כנען בנו הקטן? ... כנען היה נער קטן ותמיד היה ביד חם אביו ... ואפשר שכנען הוא אשר גילה את נוח ושניהם ראו אותו מגולה בתוך אהלו ... וילך ויגד בחוץ כמצחק בעיני אחיו, רוצה לומר בני חם ... לכן לא קלל את חם לפי שהיה חטאו בשב ואל תעשה". סברה מעניינת, 'שני אחיו' – לא שם ויפת אלא בני חם, אחי כנען.

 יא,א-ד: וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים ... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ: אברבנאל: "מה פשעם ומה חטאתם שבעבורו נתחייבו לעונש ההוא מבלבול הלשונות ופיזור הארצות? ... הם נכשלו וחטאו במה שאבינו הראשון טעה, ובנו קין וזרעו גם כן ... אדם חטא במה שלא נסתפק בדברים הטבעיים אשר נתן ה' לפניו ונמשך אחר התאוות והמעשים המפורסמים והיה חטאו (ענשו) שיגורש מגן עדן מקדם מקום מנוחתו ... וכן היה חטאת דור הפלגה ... בהיותם פנויים ממלאכה מכל עמל ומוכנים להתעסק בשלמות נפשם – לא נחה דעתם ... ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבתם למצוא המלאכות בבנות עיר ... תחת היותם בני שדה ... לכן נענשו ... בשבלל ה' לשונם והפיצם על פני כל הארץ ... עזבו עץ החיים שהוא התכלית האמיתי". ה' רוצה שנהיה שלמים ופנויים אליו, ולא לעסוק ברצונותינו בלבד, כמו קין שנמשך אחרי הדברים הטבעיים בלי תכלית לעבודת ה'.

 לך לך

 

בראשית יב,א: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ: אברבנאל: "ארצו אשר נולד בה היא אור כשדים, והוא כבר יצא משם (לעיל יא,לא: וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן)? ... שלא אמר 'מארצך' על אור כשדים, אלא על עבר הנהר, שהיא ארצו בכלל". 'ארצך' היא כל המרחב שממזרח לנהר פרת, כולל את מגוון העמים שבמרחב זה.

 

יב,א: אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: אברבנאל: "למה זה לא ביאר ה' לאברהם שילך מיד אל ארץ כנען והעלימו ממנו ולא הגיד לו אנה ילך? ... הפרידו (ה' אברהם) מאוהביו ומאביו ומאחיו, ורצה שלא יידעו הם לאיזה מקום היה הולך, כדי שלא ילכו שם אחריו". התנתקות מוחלטת, גם מאחיו ומוקיריו וחבריו, 'בית אביך'.

 

יב,י: וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם: אברבנאל: "למה זה יצא משם ללכת מצרים מפני זלעפות רעב, והיה לו לבטוח בה' אשר ציווהו לצאת מארצו? ... רצה בזה שכל הפרשה סימן לבנים, כי כמו שהוא ירד מצרים לחיות את נפשו, ופרעה באפס עשקו ולקח לו אשתו, והאל נגעו בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה, בכסף ובזהב – כן ירדו בניו מצרים מפני הרעב, ופרעה ומצרים עינו אותם, והק נקם נקמתם בנגעים גדולים, עד שהחזיקו בהם לשלחם מן הארץ בכסף, בזהב ומקנה". מעשה אבות – סימן לבנים, אחד לאחד.

 

טו,ט-י: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל ... וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ ... וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר: אברבנאל: "למה לא בתר כולם באופן אחד? ... שלושתם – עגלה ועז ואיל – היו משל לשלושת האבות ... והודיעו יתברך בזה שאברהם בימיו, לא בנו ולא בן בנו יירשו את הארץ, ולזה ביתר אותם בתווך, לרמוז שימותו כולם קודם הירושה ...תור וגוזל ('הציפור') הוא משל לשני מנהיגים אחרים ... משה ויהושע, ועליהם אמר 'ואת הציפור לא בתר' ... לרמוז שמשה יתחיל בירושת הארץ, כי הוא כבש ארץ סיחון ועוד, ויהושע אחריו כבש וחילק את הארץ לישראל". מעניין שאי-ירושת הארץ נמשלת לביתור.

 

טו,יג: וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה: אברבנאל: "והנה לא נשתעבדו במצרים כי אם 210 כמניין רד"ו, והעינוי היה לבד 87 שנה, ואיך אמר אם כן יתברך 'וענו אותם ארבע מאות שנה'? ... סיבת גלות מצרים ... היה על עוון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם ... עניין ה 400 שנה הוא כולל לגירות ולעבדות ולעינוי ... וכל זה ... יהיה 400 שנה". מעניין מהו בדיוק החישוב של אברבנאל, אותו לא פירט.

 

יז,י-יב: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ ...  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר ... וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: אברבנאל: "איך תיקרא המילה 'ברית', האם נאמר שהילד היונק בהיותו בן שמונה ימים יכרות ברית עם בורא העולם, והוא בינקותו אינו בן דעת ולא בחיריי בדבר? ... הנה אביו והוריו מחויבים להכניסו בברית, ואם לא הכניסוהו – הוא בהיותו ברשותו (כאשר יתבגר) חייב להימול". הברית היא עם הילד, כי הוא מחויב להימול בבגרותו, אם לא נימול על ידי הוריו בינקותו.